<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין מ"ה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
והמצוה המ"ה היא שהזהירנו מעשות שרט בבשרנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה והוא אמרו יתעלה (ראה י"ד) לא תתגודדו. וכבר נכפלה אזהרה זו בלשון אחר והוא אמרו (קדושים י"ט) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. וכבר התבאר בגמר יבמות (י"ג:) כי גופיה דקרא לא תתגודדו לא תעשו חבורה. ושם נאמר גם כן לא תתגודדו מבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. ובגמר מכות (כ"א.) אמרו שריטה וגדידה אחת היא. ושם התבאר שעל המת בין ביד בין בכלי חייב ועל עבודה זרה בכלי חייב ביד פטור. כמו שבא בספרי הנבואה (מ"א י"ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים. והנה אמרו (יבמות י"ג:) שבכלל לאו זה גם כן האזהרה מחילוק בתי דיני העיר במנהגיהם וחילוף הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארו ואמרו לא תעשו חבורה על מת וזה הוא כמו דרש. וכן אמרם (סנה' ק"י.) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר [קרח י"ז] ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא בא להפחיד. ולפי מה שביארו החכמים (הוב' שרש ח' עמ' קמ"ד—ו') הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם ביארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק על הכהנים ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא ייענש במה שנענש קרח ולא יהיה ענשו שיבלע בארץ ואמנם יהיה ענשו כאשר דבר י"י ביד משה לו (שם) רוצה לומר הצרעת באמרו למשה (שמות ד') הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר (דה"ב כ"ו) בעוזיהו המלך. ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי הנה התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות (כ'—כ"א.). והעובר על לאו זה לוקה.
